top of page
תמונת הסופר/תRaphael Kabessa

קרויף – גארסיה. המלכים!

מאת אריק גרש | החוצפה הישראלית חוזרת ובגדול, לא מעט יוצא לי לשמוע ביקורת נוקבת על קרויף וגארסיה. מה מי אתם בכלל?

קיץ 2012 – מכבי ת"א נראית כמו הדבר האחרון שמזכיר אלופה. צרות בתוך חדר ההלבשה, ריבים בין מאמנים לשחקנים (מדוניאנין), ריבים בין המועדון לשחקנים לאוהדים (מאור בוזגלו). בקיצור, חושך מצרים והאור לא נראה באופק. עד שמגיע בחור אחד, ג'ורדי קרויף שמו, ומביא איתו בחור אחר, אוסקר גארסיה שמו, ומכאן הכל מתחיל.

שקט תעשייתי. ג'ורדי קרוייף. צילום:פייסבוק מכבי תל אביב

ללא יותר מדי שינויים בסגל, ועם הרבה פחות תקציב, מתחילים אוסקר וג'ורדי לעבוד. והעבודה, מרובה. הדבר הראשון שהצמד הביא זה שקט. במהלך כל העונה לא שמענו כמעט כותרות על מכבי ת"א שלא קשורות למשחקיהם. שחקנים הפסיקו לרכל בתוך ומחוץ לקבוצה, עיתונאים לא הצליחו להוציא מילה רעה מאף שחקן, וככה מתנהג מועדון אירופי.

בזכות השקט התעשייתי שנוצר, החלה מכבי ת"א להתעסק בכדורגל, ואך ורק בכדורגל. וגם פה השניים נחלו הצלחה גדולה, כאשר השניים הביאו אליפות משכנעת ביותר. ולרגע היה נראה, שהגענו לרמה של אירופה. לאחר מכן הגיע פאולו סוזה, שהביא לנו תחילת דרך משכנעת ביותר. תוך כד שהוא שומר על השקט התעשייתי שבנה אוסקר, הוא ממשיך לשדרג את מכבי ת"א ומביא אותה לניצחונות על מועדונים כמו איינטרכט פרנקפורט ובורדו.

אם הייתם אומרים לאוהד ממוצע של מכבי ת"א בקיץ 2012 שככה תיראה קבוצתו בעוד שנתיים הוא היה ספק כועס, ספק נעלב, ספק מפקפק. וכמובן, שאותה עונה נגמרה באליפות בהפרש דו ספרתי משכנע. לאחר מכן עבר סוזה לבאזל. וכאן חשוב להבהיר עוד משהו: עולם הכדורגל מתחלק לשני סוגים של קבוצות: הסוג הראשון הוא הסוג של הקבוצות ששחקנים/אנשי מקצוע חולמים להגיע אליהם ורואים בהן כיעד של הקריירה שלהם. לדוגמא: מועדונים אירופיים בכירים וכו'. והסוג השני הוא קבוצות אשר עוזרות לאותם אנשים להגשים את יעדם, ובעצם מהוות סוג של תחנות מעבר.

מי אתם שתפקפקו? אוסקר גראסייה. צילום:פייסבוק מכבי תל אביב.

מכבי ת"א בעיני המאמנים האירופיים היא בדיוק הקבוצה הזאת, ואין מה לעשות. לכן אין מה לצפות למאמן או איש צוות אירופי שיגיע לכאן ויישאר עד סוף הקריירה, כי זה לא יקרה. אז אחרי שסוזה עזב, חזר גארסיה אחרי עונה מוצלחת למדי בברייטון. אך הפעם, הצליח לו קצת פחות. ואת הסוף כולנו יודעים. אך אני שואל, האם החמישה-שישה משחקים העגומים הללו יגרמו לנו לשכוח את מה שהוא תרם והביא לכדורגל הישראלי? מי אתם בכלל שתפקפקו בזה? הרי אף מאמן ישראלי לא הצליח להביא מקצועיות ורמה שכזו לשום קבוצה בה אימן. אז לכן, עלינו להגיד תודה מכל הלב לאוסקר ולא להעז להגיד עליו מילה רעה, כי הוא זה שהביא את המהפך למכבי, שאם תמשיך בקצב הזה תהפוך לקבוצה אירופית לגיטימית. זה ייקח זמן, את מוסקבה לא בנו ביום אחד. אך כשנגיע לשם, עלינו לזכור מי התחיל את הכול. בחור אחד – אוסקר גארסיה.

Comments


bottom of page