קול האוהדים

מאת נועם סטוויסקי | תופים ודגלים הם רק חלק מהאווירה במגרשי הכדורסל בארץ, מי הוא הקהל הגדול והטוב ביותר, כזה שמעודד גם כשרע, הדירוג בפנים

עם כל הכבוד לשחקנים ולמאמנים, האנשים שהכי אכפת להם מהכדורסל הישראלי הם האוהדים ולא, אני לא מדבר על האנשים שצופים במשחקים בטלוויזיה, אלא על האנשים ביציעי העמידה עם התופים והשירים. הם הגורם המשפיע ביותר על מהלך המשחק ודוחפים את השחקנים.

ואם חשקה נפשכם בדוגמאות, הרי לפניכם הדירוג של חמשת הקהלים הדוחפים ביותר בליגת ווינר סל:

במקום החמישי נמצא הקהל של הקבוצה של המדינה, הקהל הצהוב של מכבי תל אביב. הקהל דוחף במשחקים ומעודד ללא הפסקה, אם כן, למה הם לא במקום הראשון? בגלל שהם דוחפים את השחקנים בניצחונות, כאשר השחקנים לא זקוקים להם אבל בהפסדים, כשצריך אותם, לפתע משתתקים, אז למה הם בכל זאת ברשימה? כי ברוב המשחקים הם מנצחים. (אלופת אירופה, אלופת המדינה ומחזיקת גביע).

הפועל תל אביב, עידוד בלתי פוסק. צילום: אתר רישמי

במקום הרביעי נמצא הקהל הירוק של מכבי חיפה. הקהל דוחף אבל לא מרגישים אותו מספיק ברוממה הגדולה, ואין אווירת "טירוף". בכל זאת, בהשוואה לקהל הצהוב, הקהל הירוק לא מפסיק לצעוק גם בהפסדים.

במקום השלישי נמצא הקהל האדום הירושלמי, אוהדי הפועל י-ם. הקהל צועק וקופץ 40 דקות משחק רצופות גם בהפסדים. ייתכן ששנה שעברה הקהל היה נמצא בראש הרשימה אבל השנה, עם המעבר לארנה הגדולה מה לעשות, שומעים את הקהל פחות.

נצחונות זה בסדר, מה בהפסדים? צילום:אתר רישמי

במקום השני והמכובד נמצא הקהל האדום התל אביבי. עם אולם קטן אבל רועש מאוד מרגישים את האנרגיות המטורפות של הקהל האדום, הקהל באמת מדהים ברעשיו, עד כדי שהקבוצות היריבות מפחדות להגיע להדר יוסף.

ובמקום הראשון לו חיכינו נמצא הקהל הסגול. אוהדי הפועל חולון. עם אולם ביתי שחצי מהקהל עומד על הרגליים ולא נח לרגע, אני נדהם כל פעם מחדש מהעובדה שההפסדים בחולון כלל אינם מורגשים, שכן האוהדים ממשיכים לאהוד בכל המשחק וללא קשר לתוצאותיו. אז אם כשבוחנים את הסגל לא מבינים איך הם קבוצת פלייאוף לגיטימית, הרי שהתשובה היא הקהל.

קהל יורוליג. הפועל חולון במקום הראשון צילום: אתר רישמי

#נועםסטוונסקי