כשתאלם תרועת הפסטיבלים

הלב עדיין פועם בחוזקה. החיוך על פנינו טרם נמוג. הרגשת אושר מציפה אותנו. אנחנו לגמרי בתוך ההוויה הנפלאה שאופפת כל אוהד ירוק ממוצאי יום א' האחרון.

התלבטתי רבות, האם זה הזמן המתאים, להתייחס ליום שאחרי. ומדוע קיימת מחשבה בנושא ? מפני שתמיד יימצאו מי שיטענו שכעת צריך ליהנות מהרגע ולא לעסוק בעתיד.

אני מבקש שתתייחסו לשורות הבאות על פי מילותיה של נעמי שמר ע"ה: "כשתיאלם תרועת הפסטיבלים ילבלבו שירי אהבתי".

במובן מסויים זהו "שיר אהבה". אהבה חסרת פשרות "שאינה תלויה בדבר" לקבוצה, למועדון ולכל מה שהוא היה הווה ויהיה.

הייתי מאושר גם בשנות ה-60 כשאבי ז"ל לקח אותי איתו למשחקים גם בליגה א' צפון., כשנסענו בלי להסס למשחקים נגד כפר בלום, צפת, ונחליאל.

הייתי שמח בחלקי גם בשנות ה-70 הקשות לרבות עוד 2 ירידות ליגה גם במגרשים נידחים בבית-שמש , לוד, טבריה וחדרה.

בשנות ה-80 כבר הייתי "על גג העולם". אליפויות ירוקות –מי היה מאמין. ועוד בתצוגות כדורגל נפלאות. חשבתי שטוב מכך, לא יכול להיות.

ואז "נכנס" לחיינו יענקל'ה שחר. והשאר היסטוריה.

צילום: אסף פטוקה, רדיו מכבי

ככל שאנסה להרעיף שבחים על יענקל'ה, מעשיו, התמדתו, סיגנונו ועוד ועוד אהיה בבחינת "כל המוסיף גורע". רבים וטובים ממני עשו ויעשו זאת. רק אציין שלעניתו דעתי הגיע הזמן ששחר יזכה להכרה לאומית (כמו למשל מזרחי מהכדורסל) בדמות פרס ישראל.

אבל יענקל'ה שחר נמצא בעשור התשיעי לחייו. אני מאחל לו בכל ליבי בריאות איתנה ואריכות ימים. אבל בגילו אי אפשר להתעלם מכך שהיום שבו הוא יפרוש , קרוב.

העתיד של המועדון, על רבבות האוהדים הפעילים ועוד מאות אלפי אוהדים פאסיביים, על מאות שחקניו בכל הגילאים, על עשרות המאמנים, אנשי צוות מקצועי וניהולי, המתקנים, החנויות, הכל ממש הכל , לפחות על פי הידוע לי –לוט בערפל.

זה הזמן לומר לנו, לאן פניה של מכבי חיפה מועדות ? מפני שהעתיד, כבר כאן.

ואם יש זמן מתאים להתחיל את חילופי הדורות או חילופי המשמרות – זה הזמן !