ה"נאחס החיפאי"-יומנו של אוהד

מאת רז נבון | פוגשים את בית"ר ברדיוס, סמי עופר, קיצו של מנחוס, האמנם? יומן אוהד

יום שני 18.00 בערב הכל התחיל. אחרי שסיימתי עוד משמרת שגרתית בעבודה, אני מתחיל לחשוב על המשחק היום בערב. וזה לא סתם משחק, זה מכבי מול בית"ר באצטדיון "סמי עופר" החדש בחיפה. סוף סוף גם אני יזכה לראות מה זה ה"פלא" הזה שכולם מדברים עליו. פתאום אני נזכר שהמשחק בחיפה, הוא בכלל עונש רדיוס שחטפנו מבית הדין של ההתאחדות בגלל אירועי הדרבי. וכמו שאף פעם לא הבנתי מה העונש בהשעיות שחטפתי בתיכון (ותאמינו לי שחטפתי), אני באמת לא מצליח להבין איפה העונש בלארח משחק עם 30 אלף אוהדים במקום 13 אלף בבלומפילד? ועוד לי זה מקצר כמעט חצי שעה של נסיעה. אולי "פואד" בכלל עשה לנו טובה כשפרץ למגרש בדרבי? נו טוב אולי אני באמת לא מבין, ההתאחדות בטוח יודעים מה הם עושים.

הראש בין הידיים. צילום: פייסבוק מכבי תל אביב.

האמת משחק בין מכבי לבית"ר אף פעם לא הרגיש לי כמו יריבות אמיתית, הרי אף פעם לא באמת שנאתי את בית"ר, גם מה יש לי לשנוא? הם לובשים צהוב, בניגוד לחיפה והפועל ניצחנו אותם גם בשנים הקשות ויותר חשוב, זו הקבוצה היחידה בארץ שעשתה יותר פאדיחות מאיתנו באירופה ושאף אחד לא יזכיר לי את סנטה קולומה. חוץ מזה היום בראש המועדון עומד לא אחר מאשר אלי טביב, האיש שבניהולו הכושל החל את מסע ההידרדרות של הפועל ומי יודע? אולי השנאה של זהבי לאודמים התחילה בכלל בבוררות עם טביב לפני כמה שנים.

18.40 החבר'ה מגיעים ויוצאים לכיוון חיפה. כבר בתחילת הנסיעה אני מתחיל לקלוט – סוף סוף לא נוסעים יותר לקרית אליעזר. האצטדיון המנחוס הזה שגרם לנו לכל כך הרבה רגעים קשים וכמעט תמיד חזרנו ממנו עם הפנים בין הידיים והזנב בין הרגליים לא קיים יותר ברוך השם. וזה לא רק ההפסדים, מי שאף פעם לא ישב ביציע האורחים המיושן בקריה לא באמת יכול להבין את החוויה. בואו נגיד שמסטלה מאריס עם משקפת רואים יותר ברור מה קורה בשער הרחוק. כבר בכניסה לחיפה מתחילים לזהות אוהדים בצהוב. לקהל הירוק אין זכר. כשמתקרבים לאצטדיון ורואים אלפי צהובים רק אז אני סוף סוף קולט ונכנס להיי מטורף.

מתפעלים מהמגרש, שכחו לשחק. צילום: פייסבוק מכבי תל אביב.

לא רק שמשחקים בסמי עופר אנחנו גם ממלאים את האצטדיון. אנחנו בעלי הבית. כן כן.. אנחנו, מכבי האמיתית, הולכים להעיף באוויר את המגרש של הקופים הירוקים שבשבת בכלל נגמרה להם העונה, שזה בערך כמו לשכב עם החברה של מישהו שאתה ממש שונא ועוד אצלו בחדר כשהוא לא בבית. פשוט חלום!!

19.40 הגענו למגרש.  כבר בכניסה  אפשר להבין ממה כולם מתלהבים. כשנכנסים פנימה ההלם אפילו יותר גדול, ותוך כמה שניות כבר מרגישים באירופה.

20.00 בדיוק בוריס קליימן השוער הירושלמי עולה להתחמם ואוהדי בית"ר מקבלים אותו עם הלהיט ההיסטרי "הנה היא עולה הקבוצה הגזענית של המדינה". אוהדי מכבי מצדם מחזירים להם ב"למה לא סיימתם בית ספר?". סמוך לפתיחה עדיין חצי אצטדיון ריק ואלפי אנשים תקועים בכניסה, אבל אחרי עשר דקות של משחק הוא מתמלא כמעט לגמרי וכולם מבינים – המשימה הושלמה השתלטנו סופית על המקום. עכשיו רק נשאר לקוות שמכבי לא יהרסו הכל.   אחרי מחצית ראשונה חלשה ושלושה כדורים במשקוף תוך חמש דקות אני מתחיל לחשוב שאולי המנחוס הוא לא קרית אליעזר, אלא כל אזור חיפה.

הרי לא יכול להיות שאלפי אוהדים שהגיעו מהמרכז יחזרו הביתה בלי לראות איזה גול.

22:05 בדקה ה60 זה קורה כמו בכל משחק. מספר 7 בצהוב ערן זהבי דופק חצי מספרת אה לה זלאטן וכובש משחק 15 ברציפות, או אולי 16? בעצם מי סופר. כמה שניות אחרי גם מגיע ה"פיו פיו" והר הגעש בצהוב מתפרץ. אולי בכל זאת יש סיכוי שנצבע הלילה את חיפה בצהוב. למרות המשחק הבינוני שניות לפני תוספת הזמן הנצחון באוויר והחלום עדיין בחיים. זה גם לא סתם נצחון, סוף סוף מכבי הולכת לסיים משחק בלי לספוג שער מול קבוצה ברמה (הפועל חיפה עם כל הצער היא לא כזאת). אבל אז ברגע אחד הכל נגמר.

הרי אם יש משהו שמכבי עקבית בו העונה כמעט כו הגולים של זהבי זה הגולים שהיא מקבלת. וזה קורה דווקא בתוך התוספת זמן ודווקא מעומר אצילי, הילד ששיחק פעם אצלנו בנוער, ואפילו אמא שלו לא זוכרת מתי היה השער האחרון שכבש. שוב הנאחס החיפאי מכה בנו ושוב כמו שאומר השיר חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים. בסופו של ערב עשרות אלפי אוהדים חוזרים הביתה מתוסכלים ואני פתאום מבין את העונש של ההתאחדות. הרי אין סיכוי שהיינו מפסידים בבלומפילד, השחקנים שלנו לא רגילים לנסיעות לצפון, הם רגילים למרכז ולנוף של המוסכים מחוץ לבלומפילד, מה להם ולסמי עופר? צודקים הדיינים של ההתאחדות, לארח בחיפה זה מתיכת עונש. אבל זהו למדנו את הלקח, לא יקרה יותר. מעכשיו לא נעשה יותר בלאגן ביציע. מבטיחים.

#ביתרירושלים #מכביתלאביב #סמיעופר