משה רבנו, פרעה, חזיזה ואשכנזי

בשבת האחרונה (פרשת בא) קראנו על יציאת מצרים.

בני ישראל משתחררים בלילה אחד מגלות של 210 שנים ויוצאים למסע לעבר ארץ ישראל.

המדרש מספר לנו שהדרך מ"חורב" לארץ ישראל אמורה להמשך 11 יום. אלא, שכולנו יודעים שבעקבות חטא המרגלים נגזר עלינו לשהות במדבר 40 שנה.

מספר הפרשנויות וכמות הדיו ש"נשפכה" לדון בסוגיה זו הייתה יכולה למלא מאגר ענק ממדים וקטונתי מלחרוץ איזו פרשנות נכונה.

אולם כמעט כולם תמימי דעים שהבעיה שנחשפה בעת חזרתם של 12 הנשיאים ממשימת ה"ריגול", נעוצה בכך שאלה שנולדו כעבדים, היו שקועים כל כך עמוק במנטליות הנחותה ("לוזרים" של ימינו) עד כדי כך שלא היו מסוגלים להיכנס לארץ המובטחת כ"בעלי בית" ולהילחם על אדמתם ועצמאותם.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, בעיה מעין זו הייתה במכבי חיפה של תחילת שנות ה-80. ואז הגיע שלמה שרף , ראה את הבעיה והבין שצריך רוח חדשה, הביא לשם כך את ציון מרילי וזאהי ארמלי והשאר היסטוריה.

גם לפני שנתיים וקצת היינו במצב מנטלי דומה. אמנם כבר אחרי 12 אליפויות ועם קהל נאמן ועצום, אצטדיון חדש, תנאים אירופאיים – אבל , למעט ההבלחה של הגביע ב-2016 היה לנו מחסום פסיכולוגי שהאפיל על העניין המקצועי. שחקנים שהצליחו לפנינו ואחרינו, נכשלו בקדנציה ה"ירוקה" שלהם.

יובל אשכנזי מול מורה הסלובנית (צילום: ניב כהן, רדיו מכבי)

ואז הגיעו חזיזה ואשכנזי. הם לא באו מריאל מדריד או מיובנטוס. הם באו בסה"כ מבני יהודה. ולפני כן שיחקו בקבוצות אפילו קטנות יותר (נס ציונה , כפר שלם). אבל הם היו חדורי אמביציה ומשוחררים מ"כבלים מנטליים" ,ממש כמו מרילי וארמלי 35 שנה לפניהם. והם הביאו את השינוי. לא לבד ולא רק הם ,אך אם יש סמליות בחיים –היא נמצאת אצל שני ה"גברים" הללו.

אמש אחד מהם , ואם יורשה לי, האהוב עלי משניהם, עזב.

יובל אשכנזי הצליח בצניעותו, בנחישותו, בספורטיביות שבו, בדרך ארץ וכן גם ביכולת מקצועית על המגרש, בכבוש שערים יפים וחשובים, בניידות הפנטסטית וכמובן ברוח הרעננה שהביא והרצון לנצח, להיכנס עמוק ללבם של כל אוהדי מכבי חיפה.

לא באו מיובה או ריאל מדריד (צילום: ניב כהן, רדיו מכבי)

אני מהמר שכמעט שאין אוהד כדורגל ישראלי, שחושב עליו אחרת. יובל היה ועודנו, דוגמא ומופת לאדם וספורטאי.

אני מבטיח לך שבכל פעם שתגיע לסמי עופר , תזכה לתשואות, זכר לימים עברו. ועוד משהו. אחרי הקריירה כשחקן, אני רואה בך כמי שראוי לחנך וללמד כדורגלנים צעירים. בעיני תהיה ראוי בעתיד להיות מהמובילים בניהול מקצועי או אימון דווקא במחלקות הנוער. זה אולי קצת רחוק –אבל הלוואי שזה יהיה אצלנו.

תודה לך, יובל על כל מה שנתת לנו (וזה הרבה, הרבה מאד) והלוואי שהקריירה שלך תפרח ותצליח בענק בקבוצתך החדשה (כמובן רק לא נגדנו....).

דוגמא ומופת (צילום: ניב כהן, רדיו מכבי)